מניעה וטיפול בנפילות

לאור הרקע התיאורטי, המתאר את שכיחותה הרבה של תופעת הנפילות בקרב קשישים, נשאלת השאלה האם אנו עושים די למניעת תופעה זו, המעמיסה נטל כלכלי כבד על הנפגע, משפחתו והחברה? נתוני חברות הביטוח בארצות הברית מציגים תמונה עגומה כי ההוצאה הכלכלית בגין נפילות בקרב קשישים, הטומנת בחובה אשפוזים ואספקת שירותים נלווים, מגיעה לעשרה בליון דולר לשנה Perel, Nelson, Goldman, Luther, Prieto- Lewis & Rubenstein,) 2001).במהלך העשרים השנים האחרונות, נבחנו מגוון אסטרטגיות טיפוליות להפחתת גורמי הסיכון לנפילות (גורמי הסיכון לנפילות אצל קשישים)  ובינהן:

התערבות ברמה הגופנית: הכוללת סוגים שונים של פעילות גופנית (כגון: הליכה, טאי- צ'י, סיבולת אירובית, גמישות, חוזק ושיווי משקל ((Rose, 2002. פעילות גופנית מועילה לקשיש, כמו לשאר האוכלוסייה ומבחינה פיזיולוגית, אף מסייעת במיתון הירידה בתפקוד הפיזיולוגי במערכת הקרדיו-וסקולרית (לב- ריאה) וכן בשריר ובשלד. כמו כן, פעילות גופנית מהווה גורם טיפול ומניעה משמעותיים כיוון שהיא מעלה את מסת השריר, משפרת את היציבה ומורידה את הסיכון לנפילה בצורה משמעותית.

מבחינה פסיכולוגית מתבטאת התועלת, שבפעילות גופנית, בהרגשה טובה, אשר נובעת, בן השאר, מהעלייה בהפרשת האנדורפינים בעקבות הפעילות הפיזית (רוזין, 2003). ומבחינה חברתית, היא מסייעת בהוצאת הקשישים מבדידותם. פעילות זו נכללת ברוב התוכניות במועדוני הקשישים וקיימים ארגונים בארץ המיועדים לפעילות והתעמלות לבני הגיל המבוגר.

שינוי סביבתי ומניעת מפגעים: אסטרטגיה זו רואה בסביבת הקשיש כאחראית במידה לא מבוטלת לנכות ולתמותה, היא מדגישה את הקשר בן גורמי סיכון חיצוניים לעליה בסיכון לנפילות ומעודדת שינוי והתאמת הסביבה כפיתרון להפחתת נפילות (Day, 2002). לעיתים הזקן עצמו אינו מודע לבעייתיות בסביבתו, כיוון שהוא התרגל במשך שנים לשגרת ביתו, בעוד שעיצוב הסביבה והמתקנים בבית אינם מותאמים למוגבלויות שפיתח במהלך הזדקנותו ועלולים להקשות על בטיחות ניידותו. יתרה מכך, לעתים קרובות בית מגוריו של הקשיש  וסביבתו "מזדקנים" יחד עמו ומובילים לכך שהידרדרות ובלאי של תנאים פיזיים עלולים להוות מכשול וסכנה עבורו. הפעילויות בתחום זה כוללות: שיפור מערך התאורה בבית ובסביבת המגורים, בדיקה שגרתית של מידת התאמת המשקפיים והמלצות לשימוש בחומרי ניקיון אשר מונעים החלקה. עם זאת, אסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה, רק כאשר צורפה לאימון גופני ולשיפור הראייה .

הערכת ריבוי גורמי הסיכון והפחתתם: לאור ההנחה כי לא כל הזקנים נופלים מאותה סיבה וכי רוב הנפילות הינן תוצאה של מגוון גורמי סיכון הפועלים במשולב, דוגלת אסטרטגיה זו בזיהוי גורמי סיכון פנימיים וחיצוניים, אשר בהתאם לזיהוי גורמים אלו, מתרחשת הפעילות למזעורם (Rose, 2002). אסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה גם כשנה לאחר תקופת ההתערבות.

מחקרים רבים, אשר עוסקים באיתור גורמי הסיכון לנפילות ובפיתוח אסטרטגיות למניעתן, מראים כי נקיטה באסטרטגיה משולבת הכוללת: ביצוע פעילות גופנית מתאימה, התאמת הסביבה והערכת גורמי הסיכון והפחתתם, מביאות למניעה וירידה בכמות הפציעות הנגרמות מנפילות

הדרכה תזונתית:  מצבו התזונתי של הקשיש משפיע על יציבתו ומכאן על הסיכון לנפילות Johnson,) (2003. יתר על כן, במידה ומתרחשת נפילה, יש במצב תזונתי תקין לזרז את תהליך השיקום מהנפילה עצמה. בנוסף, שיעורי התמותה מנפילות הינם נמוכים יותר בקרב אוכלוסיות קשישים בעלי מצב תזונתי תקין, לעומת ירוד .

טיפול תרופתי: בגיל הזקנה נוצר חוסר בוויטמין D, בן השאר, עקב השוני בחשיפה לשמש ובדיאטה (Rolland et al., 2008). במחקר שבדק את השפעתו של ויטמין D על היארעות נפילות, נמצא כי בצרפת ירדו שיעורי השברים בקרב קשישים אשר קבלו ויטמין D בכ-43%, כנראה עקב ירידה במקר נפילות. מחקר נוסף שנערך בבוסטון, הראה הפחתה של 22% בשברים על רקע נפילות בקרב קשישות אשר קבלו את התוסף ויטמין D, לעומת אלו שלא ( Morris, Jacques & Selhub, 2005). כטיפול נוסף, נמצא כי למרות העובדה כי מתן אסטרוגן אינו מהווה טיפול שכיח באוסטיאופורוזיס, הוא משפיע לטובה על כוחו הפיזי של השריר וחוזקו ((Rolland et al, 2008.