תופעת הנפילות אצל קשישים

למרות ההשפעה השלילית של נפילות על איכות חייהם של הקשישים והידיעה כי נפילות הן עניין צפוי ונמנע, עדיין לא קיימות תוכניות מספיקות למניעת התופעה וניתן לראות את ההשפעות השליליות שיש לכך באמצעות השימוש במשאבים הרפואיים. במדינת קנדה, לדוגמא, העלות הכספית לטיפול בנפילות אצל קשישים, בן השנים 1999-2000, מוערכת בכ- 2.4 מיליארד דולר ואילו החוקרים צופים כי עד שנת 2040, ההוצאה הכספית על פציעות כתוצאה מנפילות אצל קשישים, תגיע ל- 240 מיליארד ( Markle- Reid et al., 2010). לצד העלות הכספית ההולכת וגדלה, אין לזלזל בפגיעה באיכות החיים כתוצאה מנפילות היות ולנפילת האדם הזקן, בניגוד לצעיר, קיימות השלכות שליליות  לגבי הישרדותו, מוגבלותו בעתיד ואיכות חייו.

כאשר בוחנים את היקף תופעת הנפילות אצל קשישים, ניתן לראות כי הנתונים הקיימים בספרות מורים על כך שכ- 30% מאוכלוסיית בני השישים וחמש ומעלה, המתגוררים בקהילה, נופלים לפחות פעם בשנה, כאשר בגיל שמונים עומדת סטטיסטיקה זו,  על 50%. בדומה לכך, גם 60% מדיירי בתי אבות, נופלים לפחות פעם בשנה- כלומר, גם קשישים אשר חיים תחת השגחה, אינם מוגנים לחלוטין מנפילות ואף הינם בעלי סיכון לנפילה הגדול פי שניים מקשישים החיים בקהילה. יתרה מכך, בקנדה פרסם משרד הבריאות כי פציעות בעקבות נפילה, הינן הסיבה השכיחה ביותר לפנות קשישים מעל גיל שישים וחמש לחדרי מיון (Canadian Institute for Health Information, 2002). בישראל מגיעים לחדרי מיון 20% מבני שישים ומעלה ו-40% מבני שמונים ומעלה, כתוצאה מטראומה הקשורה בנפילות (מלצר ועמיתיו, 2007).

כ-5% מנפילות אצל קשישים מובילות לשברים  ובן 10-15% מכלל הנפילות, מסתיימות בשבר מפרק הירך, עליו יתואר בהרחבה בהמשך וכן עלולות להוביל אף למוות. שיעורי התמותה הקשורים לנפילות, עולים עם הגיל אצל גברים ונשים כאחד ומסבירים יותר משבעים אחוזים מהתמותה האקראית בקרב בני השבעים וחמש ומעלה.