התנהגות בריאותית מונעת

מחקרים אשר התמקדו בנושא נפילות, בחנו את הקשר בין הידע לגבי נפילות לבן פעילות בריאותית המונעת את התופעה: בתחום האוסטיופורוזיס, לדוגמא,  הוכח קשר חיובי בן ידע להתנהגות בריאותית מונעת, באופן זה שניתן לשפר את השתתפות הפרט בפעילות בריאותית מונעת על ידי מתן מידע על המחלה ועל מצבו של החולה (נוי- רוזנשטיין, 2007). מחקר זה, אשר בדק התנהגותיות בריאותיות מונעות בקרב נשים יהודיות וערביות, הראה קשר חיובי בן רמת הידע והשתתפות הנבדקת בפעילות גופנית. כמו כן, מחקרים שעסקו בתוכניות להגברת הידע בקרב נשים מבוגרות בקהילה בנושא האוסטיופורוזיס, מצאו כי תוכניות שכללו מתן מידע אודות המחלה ולימוד אסטרטגיות אבחון ומניעה, הביאו להעלאה ניכרת בידע המשתתפות לגבי המחלה ואופייה ואף חיזקו את כוונתן לשפר את צריכת הסידן שלהן, למנוע נפילות בסביבה הביתית וכן, לשתף אחרים בסביבתן בנוגע למידע שקיבלו Curry, Hogstel, Davis & frable,) (2002.

מחקרים נוספים שהתמקדו בקשר שבין הידע לגבי נפילות לבן יישומו, התמקדו בצוותים המטפלים (Becker et al., 2003). במחקר השוואתי בן שני בתי אבות סיעודיים, נבחנה שכיחות הנפילות, כאשר רק בבית סיעודי אחד, קיבל הצוות המטפל הכשרה מיוחדת למניעת נפילות וייעוץ להתאמת הסביבה. תוצאות המחקר הראו כי שכיחות הנפילות אכן פחתה בבית אבות זה.

בנוגע לזקנים בקהילה, פיל סטיינברג ווילאמס (Peel, Steinberg & Williams, 2000) ערכו מחקר קהילתי אשר בחן יישום תוכנית התערבות במניעת נפילות, כאשר קבוצת ההתערבות קיבלה מידע בנוגע לאסטרטגיות למניעת נפילות כגון: העלאת הידע והמודעות בנושא נפילות, פעילות גופנית, הערכת הסביבה הביתית ובדיקה רפואית. תוצאות המחקר הראו כי, בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת ההתערבות אכן הראתה התייחסות לגורמי הסיכון בביתה וערכה את השינויים המתאימים למניעתם.

עם זאת, במחקר אחר, אשר בחן את הקשר בן ידע הזקן בנושא נפילות (לרבות: ידע בנוגע לגורמי סיכון לנפילות, השלכות הנפילה ואסטרטגיות למניעה) לבן יישום ידע זה, נמצא כי על אף העובדה שהזקנים הראו רמת ידע גבוהה בנושא נפילות, רק אצל 26% מהנשאלים, נמצאו המגורים כמותאמים למניעת נפילות(נוי- רוזנשטיין, 2007). ממצא זה תואם ממצאי מחקר נוספים, המראים כי ידע אינו תמיד יכול לנבא התנהגות בריאותית מונעת (O'brien, 2000).