גורמי סיכון לנפילה

בניגוד לנפילות בקרב צעירים, הנובעות בעיקר מתקלה בסביבה, הסיבה השכיחה לנפילות בקרב קשישים, נובעת בדרך-כלל מליקוי במנגנון הבקרה על היציבות, אשר לעיתים נוסף לו הגורם הסביבתי. הספרות מתארת למעלה מ-400 גורמי סיכון לנפילות, אשר ניתן לחלקם לגורמי הסיכון לגורמים פנימיים וחיצוניים:

גורמי הסיכון הפנימיים:

• הפרעות בתפקודי השלד, מערכת העצבים, הפרעה בניידות, חולשת שרירים ומפרקים (רוזין, 2003) ושיתוק חלקי או מלא בפלגי הגוף (מנדלסון ובן ישראל, 2005).
• ירידה בצפיפות העצם, ירידה במקור אנרגיה, בכמות ואיכות המזון בכלל ורמת החלבון בפרט אשר מאיצים את מחלת האוסטיאופורוזיס, הגורמת לשבריריות וחולשת העצם ומעלה את הסיכון לנפילות ושברים.(Rolland et al., 2008) מחלת האוסטיאופורוזיס שכיחה יותר בקרב נשים לאחר גיל הבלות אך גם בקרב גברים נמצא כי הירידה ברמת הטסטוסטרון, נחשבת לגורם חשוב בעליה בשבריריות העצם ובסיכון ללקות במחלה. כמו כן, מצאו רונלד ועמיתיו כי, ירידה בהורמון הגדילה וברמות ויטמין D מהווים גורם סיכון מרכזי לאוסטיאופורוזיס ולנפילות, אשר בארצות הברית לבדה, גורמים ל-1.2 מליון שברים באנשים זקנים מדי שנה.
• הידרדרות במדדי שיווי משקל מעלה את הסיכון לנפילות (מלצר ועמיתיו, 2007). בקרת שיווי משקל הינו היסוד ליכולתנו לנוע באופן עצמאי ולשלוט ביציבה, בעמידה או במהלך תנועה. עם זאת, כתוצאה מתהליך הזדקנות, עלולה להיגרם מגבלה בתנועתיות, אשר תוביל לנפילות ומכאן אף למגבלה גופנית חמורה עוד יותר (כדוגמת שברים, נכות וכדומה).
  לצד השינויים הפיזיולוגיים הקשורים לגיל, נמצאת גם הסרקופניה, שהיא אובדן מסת השריר (Rolland et al., 2008) . הסרקופניה מהווה שדה משמעותי למחקר בגריאטריה, היות והיא נחשבת לאחראית על ההגבלות פיזיות והמוטוריות באוכלוסייה המבוגרת. אין אבחנה מדויקת לסרקופניה, אך ההערכה היא שסובלים ממנה כ- 20% מהגברים בני 70 – 75, ו50% מהקשישים מעל גיל 80. כמו כן, נמצא כי אצל נשים הירידה ברמות אסטרוגן במהלך המנופאוזה (גיל הבלות), והעלייה בקורטיזול במהלך ההזדקנות, מביאים, אף הם, לירידה במסת השריר.
• חסר תזונתי אשר נגרם מתזונה לקויה ומובילה לירידה במשקל. תופעה זו נגרמת בן השאר מקושי כלכלי ופיזי אצל קשישים בקניית מזון והכנתו. חסר תזונתי משפיע על יותר מחמישים אחוזים ממגוון גורמי הסיכון הפנימיים לנפילות .(Johnson, 2003)
  הפרעות במערכת החושים כגון: הפרעות ראייה (מנדלסון ובן ישראל, 2005) ועצבוב לקוי של גפיים תחתונות (רוזין, 2003).
  מחלות ניווניות, שינויים אורטופדיים וחולשה קיצונית.
• הפרעות נפשיות: חרדה ודיכאון- בנוגע לכך, נמצא קשר בין נפילות לנטילת תרופות אנטי דיכאוניות (Kallin et al., 2005).
  מחלות בעלות השפעה שלילית על מערכת העצבים המרכזית ומערכת בקרת תנוחת הגוף, היציבות ומהירות תגובה, הכוללות: מחלת פרקינסון, מחלות מפרקים, סחרחורות, אירוע מוחי וסקולארי(אייזן, 2001), אי שליטה על סוגר השתן, ושיטיון (מנדלסון ובן ישראל, 2005). בעניין זה נמצא כי חולי האלצהיימר, נופלים פי שניים יותר מקשישים בריאים החיים בקהילה .(Kallin et al., 2005)
• שימוש בתרופות מרובות ויחסי הגומלין לקויים בינהן (מנדלסון ובן ישראל, 2005).
• שילוב תסמינים התנהגותיים ונפשיים, יכולים אף הם, להוות גורמי סיכון לנפילות (Kallin et (al., 2005. קיימים תסמינים התנהגותיים, אשר נמצאו קשורים לנפילות כגון: שוטטות, הפרעות בדיבור וחוסר מנוחה, כמו גם, תסמינים נפשיים כגון: היפראקטיביות, פרנואידיות והלוצינציות. רבים מהתסמינים מובילים לפעילות יתר, ובשילוב יכולת תפקודית ירודה עלולים להוביל לסיכון מוגבר לנפילה.
• בין גורמי הסיכון הפנימיים הנוספים: גיל מתקדם ונפילות קודמות (מלצר ועמיתיו, 2007).

גורמי סיכון חיצוניים:

• סיכונים סביבתיים שכיחים מחוץ לבית – מדרגות גבוהות, חלקות, רופפות או משובשות (ברחוב ובחדרי מדגרות בבנייני מגורים), משטח הליכה חלק, מבנה מדרגות מחוסר מעקה בטיחות או מעקה לא יציב ותאורה בלתי מספקת .
• תקלות בתוך הדירה או בבניין המגורים – מרצפות לא חלקות הכוללות אריחים בולטים או משובשים, שטיחים חופשיים עם גבולות מגולגלים העלולים לגרום לנפילה, חוסר במשטח מונע החלקה באמבטיה, העדר מוט אחיזה באמבטיה, נעלים לא תואמות וכן תנאים של חוסר ניקיון וסדר בתוך הבית.
• הכחשת המצב התפקודי – תפקודי וחוסר רצון להשתמש במכשירי עזר כגון מקל או הליכון

ממצאי מחקרים מדגימים כי נפילות, לרוב נגרמות משילוב של מגוון גורמים פנימיים וחיצוניים, כאשר לרוב, פגיעה בשווי המשקל או בצורת ההליכה, מהווים את המקור המרכזי לכך.